יש לי זיכרונות מפה עד הודו, מה משנה העבר כשההווה כל כך קשוח, כשההווה כל כך קורע, מרוב שזה טראגי זה קורע, אז נעזוב את העבר נתמקד בהווה, תכלס גם העתיד שילך לעזאזל, אז רק ההוה ולא רוצה שישתנה, אין מקום אחר צריך לחזור למציאות, שיבוא ערבי אקרע לו את הצורה, אקרע להם אנלא רמבו בשום צורה, לא חי בהזיה שם בגן סאקר רעדתי, אין ברירה רק לרצוח את כל מי שנגדי. נחזור לגופו של עניין הכל מחורבן כמו חורבן, נסכם זה רק אני וה' על השיר הזה חבל דאם. אני מחוק איזה סיוט, אין מילים לתאר, שפורים שהכל יעבור, אנלא ממהר, אני יעבור את החיים האלה ואעמוד מול ה' כמו גבר, ואגיד לו אתה לא בסדר ביום שארד לקבר ואעמוד מול ה' יה. לא צריך שום חרוזים, זה השיר לאמיתו, מחר הולך למיגו, השיר הזה נותן לי כוחות. מחר ללכת למיגו, אף אחד לא מחייב אותי, אבל מה אני עושה עם החיים שלי, איזה סיוט זה נהיה כבר מצחיק, מגוחך השיר הזה אך, ואיפה ה' אני כאן מושלח, אתה יודע הכל מקטן ועד גדול, שכל העולם ילך לעזה זה רק אני ואתה, מחר הולך למיגו כמו גבר, שכולם שם ילכו לעזאזל, יש לי פחות משנה להעביר שם, זה יחלוף צ׳יק צ׳אק, ללכת יום אחר יום עד שיגמר, אם אני אמצא עבודה אז טוב, אם לא אפשר ללכת ללורד קיטש, ואפשר לטוס מהארץ ולעבוד בעבודה פשוטה. כמה שירים כתבתי כמה, מה אכפת לי בכלל ממנה, זה רק אני וה', ושכל העולם הזה ילך לעזאזל אני עצבני ורותח הדם, אין לי מה לעשות בחדר שוכב, אנלא מקנא באף אדם, רק בעצמי בלבד, אני עצבני ורותח כמו לבה, מה אני עושה דא עקא, ה' רואה וצוחק מלמעלה, החיים שלי הכי זבאלה, ולא ישתנו באל מרה, ימשיכו בדיוק ככה, גיל 30 40 50 60, מתישהו אצטרך לממן את עצמי, עד שיגיע יש הרבה שנים, של לחצים ייסורים חבטות ופיצוצים, סיוט שלא ברא השטן, אנלא אשם אבל זה המצב, אני תמיד חרמן אבל זה המצב, איזה חודש אדר יותר חודש אב. אני יכול לכתוב מכאן ועד אוסטרליה, לא מקנא באף אחד בכלל, זה רק אני וההוא ששם למעלה, אין לך רחמים בכלל, אני כה אומלל, זה ממשיך אבל.